איך עושים צוואה בישראל?

מאיפה מתחילים בפועל

לא מהניסוח. מתחילים מרשימה: מי בני המשפחה, מה הרכוש, ומה כבר מובטח למישהו במקום אחר — קופת גמל עם מוטב רשום, ביטוח חיים, חשבון משותף, דירה שרשומה על שני שמות. חלק מהדברים האלה כלל לא עוברים דרך הצוואה, ומי שלא בודק אותם מראש מגלה זאת מאוחר מדי.

רק אחרי שהתמונה הזאת ברורה אפשר לשאול מי מקבל מה.

לבחור את הצורה, לא רק את החלוקה

החוק מכיר בכמה צורות של צוואה, ולכל אחת דרישות משלה. צוואה בכתב יד צריכה להיכתב, להיות מתוארכת ולהיחתם בכתב ידו של המצווה. צוואה בעדים דורשת מעמד חתימה מסודר ושני עדים ניטרליים. צוואה בפני רשות — למשל בפני נוטריון — עובדת אחרת ואינה זקוקה לעדים.

הבחירה בין הצורות אינה עניין של טעם. היא תלויה במצבו של המצווה, במי שנמצא סביבו ובסיכוי שמישהו יערער אחר כך.

מה מייצר מחלוקת אחר כך

רוב הסכסוכים לא נולדים מהחלוקה עצמה אלא מהאופן שבו נערכה הצוואה. יורש שתיאם את הפגישה, בן משפחה שישב בחדר, שינוי חד לעומת צוואה קודמת, מצב רפואי שלא תועד, סעיף שאפשר לקרוא בשתי דרכים.

כל אחד מאלה נראה שולי ביום החתימה. אחרי הפטירה כבר אין את מי לשאול למה.

אחרי שחותמים

צוואה חתומה שאיש לא ימצא שווה מעט. כדאי להחליט היכן נשמר המקור, מי יודע על קיומו, והאם להפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה. וכדאי לחזור אליה — נישואים, גירושין, לידה, מכירת דירה או פטירה של יורש כולם משנים את התמונה.

שאלות נפוצות

המשיכו לקרוא בנושאים קשורים